פסק-דין בתיק ע"א 2878-10-10

א.      ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א מיום 26.5.2010 (כב' השופט משה סובל) שניתן בגדרי עש"א 19432-02-10. בפסק הדין נדחתה בקשת המערערים לבטל את החלטת רשם ההוצל"פ, כב' הרשם א. צכנוביץ, לקבל את הבקשה בטענת 'פרעתי' של המשיבים ולסגור את תיק ההוצל"פ מס' 01-21012-07-6 (להלן: " תיק ההוצל"פ").

השאלה שלפניי הטעונה הכרעה היא - האם למערערים עומדת הזכות להגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שדן בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בבקשה בטענת 'פרעתי'; או שמא נדרשים המערערים, קודם להגשת הערעור, לבקש ולקבל רשות לערער.
 משהשאלה שלפניי מצומצמת וממוקדת, יפורטו העובדות מושא הסכסוך רק ככל שהן רלוונטיות להחלטה בסוגיה הספציפית האמורה.

ב.       העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

ביום 1.1.2006 ניתן פסק בוררות, בהתייחס למחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, ע"י כב' הבורר עו"ד יחזקאל פלומין. ביום 9.1.2007 אישר בית משפט המחוזי בת"א את פסק הבוררות.

על יסוד סעיף 12.8(ב) לפסק הבוררות פתחו המערערים בהליכי הוצל"פ כנגד המשיבים. וכך ציין הבורר בסעיף 12.8 לפסק הבוררות:

" כדי להשלים את התמונה נזכיר לעצמנו את הנקודות הבאות:

א.      נכון ליום 31.12.05 יתרת הקרן של הלוואת אבניאל (2,050 מיליון ש"ח) עומדת, לפי לוח הסילוקין, על 1,193,381 ש"ח נומינלית, שהם כ-1,432 מיליון ש"ח בערכי היום. כידוע פירעון החוב נעשה על ידי חיוב לחשבון בית החולים, כאשר האחרון התשלומים אמור להיעשות ב-30.11.2010. החיובים נושאים ריבית והצמדה של 6.25%.

ב.       בהתחשבנות הנפרדת בעניין א.פ.א קבעתי (סעיף 10.9.9) כי אבניאל זכאים לקבל מפולק ו/או רמח"מ את הסך של 1,148,890 ש"ח כאשר בערכי היום הוא מתקרב לאחר שערוך עפ"י חוק פסיקת ריבית לסך של כ-1.7 מיליון ש"ח".

ביום 25.4.2007 הגישו המשיבים בקשה בטענת 'פרעתי' ועתרו לסגירת תיק ההוצל"פ. בבקשתם טענו המשיבים כי המערערים אינם רשאים לממש בהליכי הוצל"פ רק את האמור בסעיף 12.8(ב) לפסק הבוררות, וחלקו האופרטיבי של פסק הבוררות אינו כולל חיוב כספי אופרטיבי.

ביום 9.2.2010 החליט רשם ההוצל"פ בבקשה בטענת 'פרעתי' וקבע: " לאחר שעיינתי בבקשה לסגירת התיק תגובת ב"כ הזוכים ובתשובת ב"כ החייבים, בפסק הבוררות המבוצע בתיק זה, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה לסגירת התיק מהנימוקים שפורטו בבקשה ובתשובת ב"כ החייבים. לפיכך, אני מורה על סגירת תיק זה" (נספח A2 לערעור).

המערערים ערערו על החלטת רשם ההוצל"פ האמורה לבית משפט השלום. ביום 26.5.2010 נדחה ערעורם מנימוקים שונים.

ביום 3.10.2010 הגישו המערערים את הערעור שבכותרת על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 26.5.2010.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 26.6.2011, הועלתה הטענה כי למערערים לא עומדת הזכות לערער על פסק דינו של בית המשפט השלום, קודם לקבלת רשות ערעור מבית משפט זה, והצדדים ביקשו לסכם בשאלה מקדמית זו.

ג.        תמצית טענות הצדדים

לטענת המערערים אין לראות בדיון שהתקיים בבית משפט שלום כערעור ראשון, כי אם דיון משפטי ראשון. זאת מאחר שלטענתם, ערעור המוגש לפי סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק ההוצל"פ") שעניינו בקשה מסוג 'פרעתי' אינו נושא אופי של ערעור רגיל, אלא מהווה למעשה דיון נוסף לגופו של עניין.           

המערערים סומכים טענתם בדבר זכות הערעור גם על הוראות ס"ק 40(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]-התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי המשפט"), וכן על ס"ק 52(א) לחוק בתי המשפט. לטענת המערערים אין הצדקה, במקרה זה, לסטות מהוראות ס"ק 52(א) לחוק בתי המשפט, ואין להחיל במקרה את זה את סעיף 96(ג) לחוק בתי המשפט. בהקשר זה טענו המערערים כי נפלו טעויות בפסק הדין בעניין בן אבו (ע"א 13870-12-09 יניב רון נ' בן אבו (לא פורסם, 8.2.2011) (להלן: " פס"ד בן אבו") שניתן על ידי לפני חודשים מספר.

המערערים חולקים על הגדרת רשם ההוצל"פ כערכאה שיפוטית, שכן לטענתם תפקידו של רשם ההוצל"פ הוא בעל אופי מינהלי-ביצועי, גם כאשר הוא דן בבקשה בטענת 'פרעתי'.

בנוסף טענו המערערים שכל עוד שאלת מעמדו של ערעור ב'גלגול שני' על החלטת רשם ההוצל"פ בטענת 'פרעתי' לא הובהרה, יש, לטענתם, לקבוע כי עומדת להם זכות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום.